כדורי פוליאתילן באיכות גבוהה בצפיפות גבוהה

הצגת המוצר

פוליאתילן (בקיצור PE) הוא שרף תרמופלסטי המיוצר על ידי פילמור של מונומר אתילן. בתעשייה, כולל גם אתילן ומספר קטן של קופולימרים a-olefin. פוליאתילן חסר ריח, לא רעיל, מרגיש כמו שעווה, עם עמידות מצוינת בטמפרטורה נמוכה (טמפרטורת השימוש הנמוכה ביותר עד -100 ~ -70 מעלות צלזיוס). יציבות כימית טובה, מכיוון שמולקולת הפולימר דרך חיבור פחמן-פחמן יחיד, יכולה לעמוד בפני רוב שחיקת החומצה והאלקלי (לא עמידה בפני תכונות החמצון של החומצה). בלתי מסיס בממיסים נפוצים בטמפרטורת החדר, ספיגת מים נמוכה, בידוד חשמלי מעולה.

פוליאתילן רגיש ללחצים סביבתיים (כימיים ומכאניים) וניתן לעבד אותו בשיטות דפוס תרמופלסטי כללי. לפוליאתילן מגוון רחב של שימושים, המשמש בעיקר לייצור סרטים, חומרי אריזה, מיכלים, צינורות, מונופילמנטים, חוטים וכבלים, צרכי יום ועוד, והוא יכול לשמש כחומר בידוד בתדר גבוה לטלוויזיה ולרדאר. עם התפתחות התעשייה הפטרוכימית, ייצור הפוליאתילן פותח במהירות, והתפוקה מהווה כ-1/4 מכלל ייצור הפלסטיק. נכון לשנת 2021, כושר הייצור הכולל בעולם הוא 133 מיליון טון, וצפוי שעד סוף 2023 כושר הייצור העולמי יגיע ל-157.02 מיליון טון.

היסטוריה של מחקר פוליאתילן
פוליאתילן סונתז לראשונה על ידי ICI בשנת 1922, ובשנת 1933, החברה הבריטית Bunemun Chemical Industries גילתה שניתן לבצע פילמר של אתילן בלחץ גבוה כדי לייצר פוליאתילן. שיטה זו תועשה בשנת 1939, הידועה בכינויה שיטת הלחץ הגבוה. 1953 הרפובליקה הפדרלית של גרמניה K. Ziegler מצא כי TiCl4-Al (C2H5) 3 כזרז, ניתן לפולימר אתילן בלחץ נמוך. שיטה זו הוכנסה לייצור תעשייתי על ידי Hoechst בשנת 1955, הידוע בכינויו פוליאתילן בלחץ נמוך. בתחילת שנות ה-50, חברת פיליפס פטרוליום וחברת מוביל פטרוליום השתמשו בזרזים של תחמוצת כרום ו-מוליבדן בהתאמה לייצור פוליאתילן בצפיפות גבוהה בטמפרטורות ולחצים נמוכים יחסית, ובייצור מתועש19. שנות ה-60, דופונט מקנדה החלה לעשות פילמר של אתילן עם א-אתילן וא-אתילן. בשנות ה-60, DuPont מקנדה החלה להשתמש באתילן וב-a-olefin לייצור LDPE בשיטת תמיסה. 1977, יוניון קרביד ודאו כימיקל השתמשו ברציפות בשיטת לחץ נמוך לייצור LDPE, הנקראת LDPE ליניארית, שבה שיטת פאזי הגז של יוניון קרביד היא החשובה ביותר. ביצועי פוליאתילן בצפיפות נמוכה ליניארי דומים לפוליאתילן בצפיפות נמוכה, אך יש גם מספר מאפיינים של פוליאתילן בצפיפות גבוהה, יחד עם צריכת אנרגיה נמוכה בייצור, כך שהפיתוח מהיר ביותר, והפך לאחד השרפים הסינתטיים החדשים המעניינים ביותר.
טכנולוגיית הליבה של שיטת הלחץ הנמוך טמונה בזרז. גרמניה זיגלר המציא את TiCl4-Al (C2H5) 3 לפוליאולפינים מהדור הראשון של זרזים, היעילות הקטליטית נמוכה, כל גרם טיטניום בערך כמה קילוגרמים של פוליאתילן. 1963 חברת Solvay הבלגית תרכובות מגנזיום ראשונות כנשא לדור השני של זרזים, יעילות קטליטית של כל גרם טיטניום עשרות אלפי גרם פוליאתילן עד מאות אלפי גרם. השימוש בזרז מהדור השני יכול גם לבטל את הצורך להסיר את שאריות הזרז של תהליך שלאחר הטיפול. בהמשך פותחה שיטת פאזי הגז של זרזים בעלי יעילות גבוהה, ובשנת 1975 פיתחה קבוצת מונטה אדיסון האיטלקית זרז שיכול לייצר ישירות פוליאתילן כדורי ללא גרנולציה, הנקרא זרז מהדור השלישי, וזהו שינוי נוסף בייצור פוליאתילן בצפיפות גבוהה.

מידע על החברה

מוצרי היבוא והיצוא העיקריים של החברה כוללים:

（1） טעמים וניחוחות: ניחוח: חלקם מעולם הטבע של צמחים ובעלי חיים או על ידי יחיד מלאכותי נפרד, סינתטי ומקבל את חומר הניחוח הנקרא ניחוח. טעם: טעם הוא תערובת של מגוון ניחוחות (לפעמים מכילים גם כמות מסויימת של ממס) המעורבבים מתוך ארומה מסוימת, ניתן להשתמש בו ישירות עבור ניחוח המוצר, ניתן לשימוש נרחב בבשמים, קוסמטיקה, ג'ל רחצה ושאר צורכי היומיום. במילים פשוטות, טעמים עשויים מתערובת של ניחוחות שונים.

（2） פולימרים: היתרון של פולימרים הוא שניתן ליצור אותם בקלות לצורה הרצויה באמצעות מגוון טכניקות כגון יציקת תמיסה, יציקת נמס או עיבוד שבבי. כתוצאה מכך, שתלים על בסיס פולימרים זולים יחסית לייצור. פולימרים יכולים גם להגיב כך שמולקולות כימיות שונות יכולות להיצמד לפני השטח של השתל, מה שהופך אותו לתואם יותר עם סביבת הגוף.